הערות והארות לפסיקת בית המשפט על אחריותו של בנק המזרחי בהפלתה של חברת "מחסני חשמל"
לפני מספר שנים פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב שעל בנק המזרחי בע"מ לפצות את חברת מחסני חשמל (בפרוק) בסך של 11.3 מליון ₪ בגין סגירת קוי האשראי של החברה בבנק שגרמה להתמוטטותה של החברה ולהפסקת פעילותה. הפיצוי צמוד למחירי שנת 1999, מועד הגשת התביעה, בתוספת ריבית מקובלת, מה שמעלה את הסכום לכ-20 מליון ₪.
כותבי מאמר זה – הבנקאי יעקב שטרכר והכלכלן אורי וולף, שימשו כעדים מומחים בתביעה זו – הראשון בתחום הבנקאי והשני בתחום הכלכלי.
על המומחה בתחום הבנקאי הוטלה המשימה להרים את נטל ההוכחה שהבנק גרם נזק ללא צורך תוך הפעלת שיקולים שגויים מבחינתו. לטענת הבנק, על פניו היה נכון מבחינתו לבטל את האשראי ללקוח אשר חרג מהמסגרות המאושרות. אולם, פעולת ביטול קו האשראי אינה פשוטה כל כך: מסתבר שלבנק יש מחויבויות ונאמנויות ועליו לנהוג בזהירות לפני שהוא נוקט בצעדים דרסטיים.
לא ניכנס לפרוט יתר אך נציין את עיקרי הטעונים אותם העלינו בעדות ורובם, אם לא כולם, התקבלו ע"י בית המשפט בפסיקתו:
- הלקוח עבד אך ורק עם בנק המזרחי כאשר הבנק מעודד בכל התקופה את הלקוח להמשיך ולעבוד עימו וזאת החל מהקמת החברה בשנת -1990.
- הבנק שכנע את הלקוח להשתמש באשראי תוך הגדלתן של המסגרות מדי פעם למרות שהלקוח לא היה מוכשר לכך.
- כל זמן שמסגרות האשראי היו בסמכות הסניף ו/או מנהלת האזור הם ראו בו לקוח טוב ויציב והמשיכו ואישרו את הגדלת מסגרות האשראי.
- עם העברת הטיפול בלקוח ובמסגרות האשראי לסמכות ההנהלה הראשית חל שינוי ביחס ללקוח. המינהלת החלה להתייחס ללקוח בגישה שלילית ויזמה לאחר כחודש את מהלך בטול האשראי למרות חוות דעת חיובית של מנהלת האזור והסניף.
- לחברה היו די בטחונות בכל התקופה ובחלק לא מבוטל ממנה אף נוצר מצב של עודף בביטחונות.
- הבנק לא נתן לחברה התראת זמן מספקת על מנת שזו תוכל להתארגן ולהעביר את עסקיה לבנק אחר.
- אחד מהנימוקים אותו העלה הבנק לביטול קוי האשראי הינו שהענף בו עוסקת החברה – מוצרי חשמל- אינו בתחום בו הבנק מעוניין לפעול עקב הסיכון הרב הגלום בו. נימוק זה הומצא על ידו רק לקראת תום הפעילות עם החברה, כאשר בכל התקופה לא עלתה נקודה זו כלל…
עקב האמור לעיל בצד נימוקים נוספים, קיבל בית המשפט את צדקת טעוני החברה תוך הסתמכות על פסיקות קודמות. המסקנה הכללית היא שבנק כמלווה אינו יכול להתנהג כבעל חוב מצוי אלא חלות עליו חובות מגבילות בעת ניסיונו לגבות חוב.
אשר להיבטים הכלכלים, מניתוח טענות הצדדים ומכלל העובדות בבסיס התרחשות העניינים, עולות מספר סוגיות מעניינות הכרוכות בהערכות שווי חברות ועסקים בכלל, ובהערכת מחסני חשמל – בפרט:
- האם ניתן להעריך מוניטין של עסק בכלל ועסק בפרוק בפרט, על בסיס הערך בו נמכר ע"י כונס הנכסים כשנה וחצי מאוחר יותר, כפי שנטען ע"י כלכלן ההגנה?
ברור שהתשובה הינה שלילית (כפי שפסק גם בית המשפט): המוניטין כולל בין היתר את כלל הנכסים הלא מוחשיים של העסק לרבות שיטת הפעילות, סימני המסחר, שם המותג, מכלול השיטות השווקיות של החברה ועוד. ממועד הפרוק וככל שעובר הזמן מאבדים הנכסים הלא מוחשיים מערכם במהירות: שיטת הפעילות הופכת לנחלת הכלל ומאבדת מיחודיותה, סימני המסחר ושמות המותג נשכחים, ההסכמים עם הספקים מתבטלים, המיקום הפיזי משתנה ועוד. כלומר, ערך המוניטין של עסק בפרוק הולך ופוחת במהירות ככל שעובר הזמן.
- מתי נכון להעריך חברה בשיטת "השווי הנכסי הנקי" והאם הערכה בשיטה זו יפה לעניין מחסני חשמל?
הערכה בשיטת ה"שווי הנכסי הנקי" נעשית, ככלל, ע"י חישוב ההון העצמי הכלכלי של החברה באמצעות הפחתת שווין ההוגן של ההתחייבויות משווים ההוגן של נכסי החברה. שימוש בשיטה זו נעשה כמובן (כפי שגם קובע בית המשפט) במקרים בהם מדובר בחברה אשר אינה ממשיכה לפעול כ"עסק חי".
אולם, שימוש בשיטה זו נכון גם למקרים מסומים בהם העסק ממשיך לפעול כ"עסק חי": כך למשל, כאשר צפי הרווחים לשנים הבאות אינו גבוה, והערך כלכלי אותו ניתן להפיק מנכסיו עולה על הערך הכלכלי (המהוון) המוערך של צפי רווחיו העתידיים, נכון יותר להשתמש בשיטה זו להערכת שוויו של העסק. דוגמה לכך, למשל, הינה חברת יעוץ הנדסית בעלת הון עצמי כלכלי גבוה יחסית הנובע מאשראי ארוך הניתן, למשל, למשרדי הממשלה עימם היא עובדת, אולם רווחיה הצפויים זעומים. הערכת שווי עבור משקיע חיצוני בשיטת "הוון תזרימי המזומנים העתידיים הפנויים" – שיטה המתאימה להערכת עסק חי – היתה מניבה שווי כלכלי נמוך יותר מאשר השווי הנכסי. דהיינו, מבחינה כלכלית עדיף לפרק את החברה, לממש את נכסיה ולהשקיעם בהשקעות רווחיות יותר. בעלי המניות העובדים ומנהלים את החברה אינם עושים זאת שכן הם גם מתפרנסים מהפעלתה ולכן מעוניינים בהמשך פעילותה.
במקרה של מחסני חשמל מדובר בחברה בעלת פוטנציאל כלכלי עתידי מהותי המנותח בחוות הדעת (כמפורט בהמשך). שוויה הכלכלי המוערך בשיטת "הוון תזרימי המזומנים העתידיים" עולה לעין ערוך על הונה העצמי בפרוק, גם אם נחמיר מאד בהנחות בבסיס התחזית העתידית. כמובן ששימוש בשיטה זו מחייב הנחה על יכולת גיוס המשאבים ההוניים אשר היו נדרשים להמשך פעילותה, אולם נתוני התחזית הפיננסית הכלולה בחוות הדעת תמכו בהנחה זו במידה גבוהה של סבירות.
מנין נבע בעצם שוויה האמיתי של מחסני חשמל ומה היה המקור לשווי זה?
על אף הרווח הנמוך אותו הצליחה החברה להשיג ואשר בא לידי ביטוי בנתונים הפיננסיים בדוחות הכספיים, הצביעה פעילותה קצרת הטווח של החברה על הצלחה בצמיחה משמעותית בהיקפי המכירות ( כ- 20 מ' ₪ בשנת הפעילות הראשונה, מרבית הסכום בחנות המכר ביפו). צמיחה זו מקורה במכלול החדשנות השווקית אשר היתה גלומה בבסיס שיטת פעילותה. ניתן לסכם חדשנות זו בפיתוח ובבניה (לראשונה) של קונספט ה"מחסנים" אשר כלל מספר היבטים שווקיים בעלי השפעה ניכרת על השוק:
- יציאה (לראשונה) ממרכזי הערים לכוון פאתי העיר לאתרים בשכ"ד נמוך הרבה יותר.
- פרסום מודעות בעיתונות בנוסח ובתצורה המקרינים תדמית של מחירי "חיסול".
- העמדת המוצרים בנקודות המכירה באריזות המקוריות שלהם בחוסר סדר אחד על גבי השני, בצורה שונה לחלוטין מהסדר המופתי בחנויות המכר האחרות, בצורה המעידה אף היא על רצון "לחסל" מלאים..
- אנשי מכירות המסתובבים בקהל הקונים ומסבירים כי מדובר ב"מציאות" אשר ברכישתן- כל הקודם זוכה.
- יצירת שיטת "שלם וקח" – לראשונה אין צורך עוד בהמתנה של שבועות עד להגעת המוצר החשמלי, ניתן לקבלו כאן ומייד, בניגוד למצב שהיה קיים עד אז בן היה צורך להזמין תחילה ולהמתין זמן רב עד לקבלת הפריט.
כל אלה ועוד יצרו לחברה ולמוצריה תדמית של חברה המשווקת סחורה מוזלת הניתנת לרכישה ב"מציאה" ולכן כדאי לרוכשה במהירות, כל עוד המחירים בתוקף וכל עוד הסחורה לא נחטפה מרצפת המחסן. מחסני חשמל היתה פורצת דרך בכל הקשור לשיטת שווק זו כאשר בהמשך אומצה גישתה השווקית גם בענפים נוספים (דוגמת "מחסני תאורה", "מחסני הלבשה" ועוד).
החדשנות שבבסיס השיטה, הפופולאריות לה זכתה בקרב קהל הצרכנים וההצלחה המהירה בישומה בטוח זמן קצר יחסית, כל אלה היוו את אבני היסוד והבסיס לצפי ולהערכה של תחזית המכירות העתידית ושל תחזית הרווחיות הצפויה בשנות פעילותה הבאות.
ניתן כמובן לטעון, ואולי במידה מסוימת של צדק, שזו מעין "חוכמה שבדיעבד" שכן לאחר רכישת המוניטין והפעלתה מחדש של החברה (ע"י אחד השותפים בפרק א') הצליחה החברה לפעול, לצמוח ולהתרחב ואף נמכרה לבסוף בשנת 2007 בסכום של כ- 200 מ' ₪. עם זאת לא ניתן להתעלם מיחודיות הקונספט השווקי והחדשנות שבבסיסו אשר הביאו להצלחתה עוד בשלבים מוקדמים יחסית של פעילותה. יתרה מכך, ניתוח מפורט של אלמנטים אלו יחד עם ההשואה לחברות דומות בתחום מוצרי החשמל אשר פעלו בזמנו ואשר חלקן הונפקו לציבור בשנים הרלוונטיות, לימדו על יתרונותיה היחסיים ועל סיכויי הצלחתה והוו תשתית לתחזית הפיננסית אשר היתה הבסיס בהערכת השווי.
- מדוע אם כך השיטה הנכונה להעריך את החברה הינה שיטת "הוון תזרמי המזומנים העתידיים הפנויים"?
בבסיס שיטה זו עומדת בנייתו של מודל פיננסי המנסה לחזות ולהעריך (במחירים קבועים) את תוצאות פעילותה של החברה בשנים הבאות. התחזית כוללת בנייתם של דוחות רווח והפסד ולאחר מכן גזירת אומדני תזרימי המזומנים הפנויים של החברה (לאחר הפחתתן של השקעות שוטפות ברכוש קבוע והשקעות נדרשות בגידול בהון החוזר). לבסוף מהוונים תזרימים אלו במקדם הוון מתאים המשקף את הסיכון העסקי הגלום בתחזית בכלל ובפעילותה של החברה, בפרט (בחוות הדעת נעשה שימוש במקדם הוון של 14% הנחשב שמרני).
גישת "הוון תזרימי המזומנים העתידיים" ("Discounted Future Cash-Flows"( מאפשרת הלכה למעשה בנייתם של תרחישים שונים העשויים לאפיין את פעילותה של החברה בשנים הבאות בהיבטים פיננסיים שונים ולבחון את השפעתם של התוצאות המתקבלות. כך למשל מאפשרת השיטה גמישות בהנחות על פתיחתן של חנויות מכר נוספות בשנים הבאות (כפי שאכן הונח), הנחה על ירידה עתידית צפויה בשיעורי הרווחיות ושחיקה במרווחים כתוצאה מהתפתחות תחרות בשוק (כפי שאכן הונח), גידול בהיקף הוצאות הפרסום העתידיות (כפי שאכן הונח) ועוד.
שיטה זו מתאימה במיוחד להערכתן של חברות המצויות בשלבי צמיחה שכן יש באפשרותה לתת ביטוי להנחות שונות לגבי התפתחותם של הפרמטרים הפיננסיים השונים המשמשים באומדן תוצאות הפעילות העתידית (להבדיל, למשל, משיטת ה-"מכפילים" הנפוצה, המתאימה יותר להערכת חברות המצויות ב- "Steady state" עסקי).
- בית המשפט החליט שלא לאמץ את מלוא תוצאת הערכת השווי אשר התבססה על פתיחתן של שבע חנויות מכר נוספות, שכן להערכתו החברה לא היתה מצליחה לפתוח יותר משלוש החנויות אשר כבר נפתחו לאור מצבה הכספי הדחוק. האם צדק בית המשפט?
כאן אנו חלוקים על קביעתו זו של בית המשפט. חנויות המכר אשר נפתחו – במרכז, בירושלים ובחיפה צפויות היו לשרת קהלי יעד במעגלים הסמוכים. היקף אוכלוסיית היעד בשוק המקומי הצדיק ונתן מקום לפתיחתן של חנויות נוספות אשר אמורות היו לשרת קהלי יעד נוספים מחוץ למעגלים אלו. על אף שגם כאן ניתן היה לטעון את 'טענת החוכמה שלאחר המעשה', הרי שמדובר במהלך עסקי סביר מצד בעלי החברה, מהלך אשר התבקש מעצם הצלחת הקונספט החדש והצלחתן של החנויות אשר כבר נפתחו.
חוות הדעת הכלכלית הניחה כי לאורך השנים הבאות תיפתח בכל שנה חנות אחת בלבד (אגב, בפועל קצב הפתיחה של הרשת היה מהיר יותר שכן היתה כוונה לניצול מומנט הצלחה) וכי היקפי המכירות הצפויים יחד עם שיעורי הרווחיות העתידיים צפויים להישחק. הנחה זו נראתה סבירה במיוחד לאור הפוטנציאל העסקי אשר היה קיים בקונספט החדש ולאור הצלחתן של רשתות למוצרי חשמל אחרות אשר פעלו באותה התקופה במקביל.
בפועל חישב בית המשפט את שיעור המכירות של שלוש החנויות הקיימות מתוך סך המכירות הצפויות, שיעור אשר הסתכם לכ- 63%, והכפיל שיעור זה בהערכת השווי אשר התקבלה. כאמור אנו חלוקים על עצם הגישה שכן היה נכון יותר לעניות דעתנו לאמץ את מלוא הסכום המוערך. עם זאת כאן המקום להוסיף את ההערות הבאות:
- על אף שהתחשיב של בית המשפט התבסס על "כלל אצבע", הפעלת מודל התחזית הפיננסית עם שלוש החנויות הראשונות בלבד תוך עשיית שימוש באותו מקדם הוון (למרות שהיה מקום להפחיתו לאור הקטנת מימד אי הודאות הגלום בתחזית מצומצמת יותר מעין זו), מביא לתוצאות לא שונות בהרבה מאלו אליהן הגיע בית המשפט.
- להערכתנו טעה בית המשפט בשיטת הצמדת השווי המוערך: בעוד שהמודל הפיננסי עשה שימוש בערכי סוף שנת 1991 ולכן גם תוצאת ההערכה צמודה למחירי שנה זו, בחר בית המשפט בהחלטתו להצמיד את הסכום רק החל ממועד הגשת התביעה, שנת 1999, מה שיעמיד את הסכום הסופי כמובן על ערכים נמוכים יותר (הפער מתבטא בשיעור של כ100%, דהיינו מדובר למעשה בסכום כפול).